החלטה בתיק בג"ץ 9607/04

1.        בפני בקשה לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין ובקשה להשבת אגרת בית המשפט. עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי בית המשפט ייתן צו על תנאי לפיו ינמק המשיב מדוע לא יאפשר לעותרים לבקר את אימה של העותרת מס' 1, המאושפזת במצב קשה בבית החולים בחאן יונס עקב גידול סרטני קשה.

2.        כעולה מהבקשה, ביום 24.10.04 הוגשה העתירה שבכותרת ונקבע דיון דחוף ליום 1.11.04. ביום 28.10.04 מסר בא כוח המשיב לבא כוח העותרים כי המשיב שינה את דעתו ויאפשר את כניסתם של העותרים. ביום 2.11.04 הודיע בא כוח המשיב כי הוחלט להתיר את כניסת העותרים לרצועה לאלתר וכי ההיתר שינתן להם יהיה בתוקף לשלושה ימים. ביום 4.11.04 נסעו העותרים לרצועה. לדברי העותרים, פנו באמצעות המוקד להגנת הפרט למשרד ישראלים, שהוא הגוף האחראי על כניסת ישראלים לרצועה, כבר ביום 28.9.04. תשובת המשרד הייתה כי "הביקור אינו מאושר". בא כוח העותרים פנה ביום 18.10.04 ליועץ המשפטי של המשיב ואולם חרף הדחיפות, חרף ההיבט ההומניטארי וחרף המסמכים הרפואיים שצורפו, פנייתו לא נענתה עד למועד הגשת העתירה. לאור זאת, ברור כי רק עקב העתירה חזר בו המשיב מעמדתו. זאת ועוד, התנהלותו של המשיב בניגוד למדיניות עליה הצהיר כי יאפשר כניסת ישראלים לרצועה בנסיבות הומניטאריות, לרבות במקרה של מחלה קשה, היא שגררה את העותרים להליך משפטי.

3.        המשיב בתגובתו מתנגד לבקשה. לדבריו, ההחלטה לאשר את כניסת העותרים לתחומי אזור חבל עזה נעשתה בהתאם לאמות המידה והנהלים הקבועים ולא בשל הגשת העתירה. כניסת העותרים לא התאפשרה קודם לכן נוכח קיומו של סגר מוחלט באזור בין הימים 25.10.04 - 23.9.04, קרי, בתקופה בה הוגשה בקשתם הראשונה של העותרים ביום 28.9.04. בנוסף, הגשת העתירה נעשתה בעוד הפניה ליועץ המשפטי של המשיב מצויה בטיפול ובבדיקה למול הגורמים הרלוונטיים, ובין השאר, בדיקה למול גורמי הביטחון האם קיימת מניעה ביטחונית לכניסת העותרים לעזה. העותרים קיבלו על כך הודעה ביום 25.10.04. יתר על כן, לאחר שהעותרים נכנסו לאזור חבל עזה, הם ביקשו להאריך את משך היתר השהייה לעשרה ימים.  המשיב סייע לעותרים, בכך שנתן להם היתר נוסף למשך שלושה ימים נוספים אף בלא שיזדקקו למשרד מת"ק ישראליים, בכדי לחסוך מזמנם. מכאן שיש לדחות את בקשתם.

4.        לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב ובעתירה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. גם אם אקבל את עמדת המשיב לפיה הסירוב הראשוני למתן היתר הכניסה נבע מטעמי הסגר, הרי שאף לשיטת המשיב הסגר לא היה מוחלט לגמרי במובן זה שהתאפשר - לפחות בחמישה מקרים - מעבר מטעמים הומניטריים. העתירה הוגשה עקב מצב רפואי קשה של קרובת משפחה והצורך לבקרה בדחיפות. מקרה מעין זה נופל על פניו לאותם מקרים בהם ראוי הוא לשקול את השיקול ההומניטרי. העותרים פנו בעניין זה ביום 28.9.2004 ולאחר מכן ביום 18.10.2004. בקשתם נענתה רק לאחר הגשת העתירה, ביום 28.10.2004, וזאת שעה שהסגר עצמו הוסר כבר ביום 25.10.2004. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיב או למצער לנכונות לשקול את השיקול ההומניטרי לגופו. המשיב לא פירט אם אכן נשקל שיקול זה בהקשר העותרים טרם הגשת העתירה ומכאן שיש יסוד מספיק למסקנה כי הגשת העתירה היא שהביאה לבחינה מחודשת של בקשת העותרים ולבסוף לקבלתה. בשים לב לכלל נסיבות העניין אני קובע על כן כי המשיב ישא בהוצאות העותרים בסך כולל של 5,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל. נוכח העובדה שלא התקיים דיון בתיק, תושב האגרה לעותרים כאמור בתקנה 15 לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח - 1987.

ניתנה היום, כ"ד בטבת התשס"ה (5.1.2005).

                                                             יגאל  מרזל

                                                                  ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: